<h1>ראבי"ה סימן צ"ב</h1>
<h2>דף לא.</h2>
ת"ר אין עומדין להתפלל אלא מתוך הלכה פסוקה, דאי לא מיטרדה דעתיה, כגון הך דר' זירא דאמר בנות ישראל החמירו על עצמן וכו'. ירושלמי כגון מאי הלכה פסוקה ר' ירמיה אמר העוסק בצרכי צבור כעוסק בדברי תורה וקאי ומצלי. אמר ר"י לעולם אל יזוז הפסוק הזה מתוך פיך ה' צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה ר' יוסי בר בון אומר ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך: ואע"ג שאין לעמוד להתפלל אלא מתוך הלכה פסוקה מיהו בלא עידן צלותא שפיר דמי, דגרסינן בירושלמי [ברכות פ"ה ה"א] בפירוש א"ר אחא ברית כרותה היא שכל היגע בתלמודו בבית הכנסת לא במהרה משכח וכן כל הלומד אגדה מתוך הספר [וכן היגע בתלמודו בצינעא] ומה טעם ואת צנועים חכמה וכן כל השובר, כמו בנחמיה, תלמודו שנא' פן תשכח [את] הדברים (האלה) אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך: [סנהד' כב.] אמר רב חנה בר ביזנא אמר ר' שמעון חסידא המתפלל צריך שיראה את עצמו כאלו שכינה שרויה כנגדו שנאמר שויתי ה' לנגדי תמיד. ובפ' מצות חליצה [יבמות ק"ה ב'] גרסינן ר' חייא ור' שמעון בר רבי הוו יתבי נפקת מילתא מבינייהו פתח חד מנייהו [וכו'] המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה כדי שיתקיימו [שני] המקראות הללו. ומיהו לא כן בשעה שאומרים קדוש קדוש קדוש, דבספר היכלות בפ' א"ר ישמעאל סח לי סוריא"ל הכי תניא התם ברוכים אתם לשמים וארץ יורדי מרכבה אם תאמרו ותגידו לבני מה שאני עושה בתפלת שחרית ובתפלת מנחה בכל יום ובכל שעה שישראל אומרים לפני קדושה למדו אותם ואמרו להם שאו למרום עיניכם כנגד בית תפלתכם בשעה שאתם אומרים לפני קדוש כי אין לי הנאה בעולמי שבראתי כאותה שעה שעיניכם נשואות בעיני ועיני נשואות בעיניכם [בשעה] שאתם אומרים לפני קדוש שהבל היוצא מפיכם באותה שעה (ש)יורד ועולה לפני כריח הניחוח ואני כורע ומנשק ג' פעמים קלסתר פניו של יעקב החקוק בכסא כבודי כנגד ג' פעמים שאתם אומרים לפני קדוש כדבר שנא' ק"ק"ק ה' צבאות.
א"ר יהודא כך היה מנהגו של ר' עקיבה כשהיה מתפלל עם הצבור היה מקצר ועולה מפני טורח צבור וכשהיה מתפלל בינו ובין עצמו אדם מניחו בזוית זו ומוצאו בזוית אחרת מפני רוב הכריעות והשתחויות: יכול יתפלל אדם כל היום כולו כבר מפורש על ידי דניאל וזמנין תלתא ביומא הוא בריך על ברכוהי. יכול משבא דניאל [לגולה] הוחלה ת"ל כל קביל [די הוא] עביד מן קדמת דנה יכול יתפלל לכל רוח שירצה כבר פי' בדניאל וכוין פתיח(י)ן ליה בעליתיה נגד ירושלים, פי' מן הדין הוה ליה לצלויי רק כנגד ארץ ישראל כדאמרינן בפ' תפלת השחר, אלא שהיה יכול לכוון מבלי טורח כנגד ירושלים, ותו שלא היה משנה [מ]כהיותו בארץ כדכתיב כל קבל [די הוא] עביד מן קדמת דנה, יכול [יהא] כוללן בבת אחת כבר פירש דוד ערב ובקר וצהרים יכול ישמ[י]ע קולו בתפלתו, פי' בצבור, ת"ל בחנה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע. יכול ישאול אדם צרכיו ואחר כך יתפלל כבר מפורש על ידי שלמה לשמוע אל הרנה ואל התפלה רנה זו תפלה תפלה זו בקשה: אין אומר דבר בקשה אחר אמת ויציב. פי' רבינו [אלפסי] ור"ח כדי שיהא סומך גאולה לתפלה, משמע שזולת הכלולים בברכה שפיר דמי לומר בהם בקשה, וכן צור ישראל קומה בעזרת ישראל שהיא קודם חתימת גאל ישראל, אבל בפרק קמא בירושלמי איתא הכי צור ישראל וגואלו: ובפרק קמא דעבודה זרה [ז' ב'] גרסינן תניא ר' יהושע אומר מתפלל אדם ואחר כך ישאל צרכיו, ור"א פליג עליה, וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא שואל אדם צרכיו בשומע תפלה. ומסקנא הכי כרבנן, ואפילו הכי אם בא לומר בסוף כל ברכה וברכה מעין כל ברכה וברכה אומר, כגון אם יש לו חולה בתוך ביתו מתפלל ברפאנו ה' וכו' ואם צריך לפרנסה אומר בברכ(ו)ת השנים, ולאחר שסיים כל י"ח ברכות אם רצה לומר אפילו כסדר יום הכיפורים אומר. וכל זה מיירי בתפלות צרכי יחיד, אבל לשאול צרכי צבור וגם שבחות אפי' בשלש ראשונות שפיר דמי, שהרי ר"א הקליר ושאר גאוני עולם פייטו בהכי קרוב"ץ ושבחות ודברי בקשות וצרכי ישראל וגם זכרינו לחיים, תדע דהא אחר שומע תפלה אומרים רצה ושים שלום והן הן בקשות אלא שצורכי צבור הם. ור"ח אמר דלא יפה עושה האומר קרוב"ץ אך זכרינו לחיים יוכל לומר, [ואין נראין] דברין כלום. וכן פסקו הגאונים. ולקמן [ב]פרקין גרס נמי א"ר יהודא לעולם אל ישאל אדם צרכיו לא בג' ראשונות ולא בג' אחרונות אלא באמצעות אמר רבא ראשונות דומות לעבד וכו'.
דרש ר' שמלאי לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואחר כך יתפלל מנלן ממשה דכתיב ה' אלהים אתה החלות וגו' וכתיב אעברה נא ואראה וגו': ובסוף מסכת ראש השנה אמר ר' אליעזר לעולם יסדר אדם תפלתו ואח"כ יתפלל וכו', והתם פירשתי להך מילתא בספר זה: א"ר המנונא כמה הילכתא גברותא איכא למשמע מהנהו קראי דחנה וחנה היא מדברת על לבה [וגו'] אר"א מכאן [ל]מתפלל שצריך שתהיה תפלתו בלחש ויחשבה עלי לשכורה מכאן לשכור שאסור להתפלל ויאמר אליה [עלי] עד מתי תשתכרין אר"א מכאן לרואה בחבירו דבר שאינו הגון שצריך להוכיחו ותען חנה ותאמר לא אדוני אשה קשת רוח אנכי ויין ושכר לא שתיתי מכאן לנחשד בדבר שאין בו שצריך להודיעו ויען עלי ויאמר לכי לשלום אר"א מכאן לחושד בחבירו דבר שאין בו שצריך לפייסו ולא עוד אלא שצריך לברכו שנא' [ו]אלהי ישראל יתן את שאלתך וגו': [ע"ב] אני האשה הנצבת [עמכה] בזה א"ר יהושע בן לוי מכאן שאסור לישב בד' אמות של תפלה, פי' לכל צדדים, וכן מצאתי. ומיהו אם יושב וקורא בתורה מותר: וגרסינן בפ' הדר עם הנכרי [עירובין ס"ד א'] אמר רבה בר רב הונא שתוי אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה שכור אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה היכי דמי שתוי היכי דמי שכור שתוי שיכול לדבר לפני מלך שכור שאינו יכול לדברי המלך.
